פישולין

 

הפישולין מקורו בצרפת, מאיזור לנגדוק (דרום צרפת).

הפרי גדול ומתאים הן לכבישה והן לשמן.

העץ בינוני בגודלו ובעל עוצמת צימוח בינונית, נוטה לגדול עם נוף פתוח ואוורירי ובעל גזע מרכזי אחד. מתאים לגידול במגוון קרקעות ותנאי אקלים.

למרות נטייתו להיות פורה ובעל יבולים גבוהים, אחוז השמן בו בינוני-נמוך: בין 15%-18%.

לפישולין קלון (Clone) נוסף עם פירות קטנים יותר שהתגלה במרוקו (ועל כן נקרא פישולין-מרוקן, להבדיל מ פישולין-לנגדוק) וטעמו עדין יותר ופחות אינטנסיבי ודומיננטי מאחיו הגדול מצרפת.

הפישולין נפוץ בהרבה מדינות באגן הים התיכון, העיקריות שבהן – איטליה וישראל. בין השאר הוא נחשב כמפרה טוב לברנע.

צבע השמן בפישולין, כמו הקורנייקי, מושפע פחות ממידת ההבשלה של הפרי (מסיק מוקדם=שמן ירוק, מסיק מאוחר=שמן זהוב בהיר) ולכן גם פרי שנמסק ירוק ייתן שמן זהוב בהיר ואטום מעט.

השמן נחשב לשמן עשיר מאוד בטעם, בעל מרירות אופיינית וחריפות בולטת. מאוד פירותי וניתן למצוא בטעמו רמזים לעשבי תיבול כגון זעתר וטימין, זית ירוק ואפילו דבש.

נחשב לשמן בעל ערכי בריאות גבוהים עקב כמות גדולה של נוגדי חמצון (פוליפנולים) שהוא מכיל.